- עלו לישראל על אנייה, לפני בדיוק 60 שנה
- Help Bnei Akiva stay awake!
- ראש שנה תשע"א: הכירו את העולים החדשים של בני עקיבא
- Marc Weinberg: A star in the Bnei Akiva galaxy
- 5 Israeli Job Search Survival Tips
- עלייה פלוס - מזכ"ל הקיבוץ הדתי
- My First Yom Haatzmaut in Israel/ Hannah Zakon
- My 4th Yom Haatzmaut in Israel - Adam Burnat
- Yom Hazikaron, Adam Burnat
- Festival of Freedom - Liora & Israel Weisser
Bogrim and Olim > Bogrim - Blogs
עלייה פלוס - מזכ"ל הקיבוץ הדתי
בשנתיים שבהן כיהנתי כשליח מרכזי בבני עקיבא בבריטניה, למדתי מושג חדש: "עלייה פלוס". באנגלית זה נכתב כך: "Aliya Plus", ובמתמטיקה: "עלייה +". מה הפירוש? לחניכי בנ"ע באנגליה היתה ברורה ומובנת מאליה המצווה והחובה לעלות לארץ ישראל, אבל הם לא הסכימו להסתפק בכך. לדעתם, כל אחד מבוגרי התנועה העולה לארץ מחוייב לתרום למדינה משהו בנוסף ומעבר לעצם התיישבותו בה. עליו להיות "חלוץ ומגשים"!
באותה תקופה, לפני כעשרים שנה, לא היה וויכוח גדול על הדרך הנכונה להגשמת ערכי התנועה: הצטרפות לקיבוץ דתי, בהמשך לשנת "הכשרה", היתה פסגת השאיפות ושיא ההגשמה של ערכי "תורה ועבודה". בשעתו היה ברור שלעלות ארצה כחבר גרעין לאחד מהקיבוצים הדתיים, ולחזקו מבחינה חברתית, חינוכית, תורנית וכלכלית, זה מעשה חלוצי ראוי מכל הבחינות: לאומית, תנועתית, אישית ודתית. לדוגמה, באותם ימים התלבט באנגליה גרעין "עוזרם" בין הצטרפות לקיבוץ מגדל עוז שבגוש עציון לבין הצטרפות לקיבוץ מעלה גלבוע שהיה יישוב בודד על הר הגלבוע. היתה זו התלבטות בין שני קיבוצים צעירים, השוכנים בפריפריה, המתפרנסים מחקלאות והמסתפקים במועט. בסופו של דבר הכריעו חברי הגרעין האנגלי בעד מעלה גלבוע, כי באסיפת חברים שנערכה סמוך לעליית הגרעין ארצה הצביעו חברי הקיבוץ – מסיבות אידיאולוגיות – נגד הכנסת טלביזיות לדירותיהם. הגרעין הגיע למעלה גלבוע, וכל השאר היסטוריה.
דומה שהיום השאלה מורכבת יותר, ובוודאי שהתשובה הקודמת בדבר יעד ההגשמה כבר אינה מספקת. היום, ע"פ החלטת ממשלת ישראל, לא ניתן להקים ישובים חדשים, והאופציה האטרקטיבית ביותר ירדה מן הפרק. כידוע, אפילו "הכשרות" במתכונתן הקודמת כבר אינן קיימות, בין השאר גם בגלל שהקיבוצים מתקשים להציע עבודה משמעותית לעשרות בנים ובנות הבאים לשנה אחת המשלבת לימודים ועבודה. אז מה נחשב היום כחלוציות?
התשובה לעניות דעתי מתחלקת לשניים: הצד האישי והצד החברתי-לאומי.
מבחינה אישית, להגשים את ערכי תנועת בני עקיבא פירוש הדבר לשלב באופן ממשי בחיים את התורה ואת העבודה. להפנים את דברי האמורא אביי במסכת ברכות: "הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחאי ולא עלתה בידן". דרכו המדהימה אך קיצונית של התנא רבי שמעון בן יוחאי, שלא היה יכול להבין את העוסקים בצורכי שעה ושרף אותם במבט שנתן בהם, הינה דרך לבודדים, שאיני יודע אם חיים כמותם בדור שלנו. כבר התלמוד מציין: "ראיתי בני עלייה והם מועטים". עבורנו קיימת הנחייתו של רבי ישמעאל, שעל הסתירה בין "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" לבין הפסוק "ואספת דגנך" אמר: "הנהג בהם מנהג דרך ארץ". במילים אחרות: מצא את הדרך הנכונה לשלב כראוי את התורה ואת העבודה, בכל אורחות חייך.
מבחינת החברה והאומה, כותרות העיתונים של הימים האחרונים מלמדות שההתיישבות כגרעינים ערכיים-משימתיים בערים המעורבות – ערים בהן גרים יחדיו יהודים וערבים, כמו: עכו, יפו, רמלה, נצרת, חיפה ועוד – היא מעשה חלוצי חשוב מאד. כותרות עיתוני השנה שחלפה מעלות על נס חלוציות אחרת: הן מלמדות שלגרעין התורני הנמצא בשדרות יש חלק מרכזי בשמירה על חוסנה של העיר המופגזת. כנציג הקיבוץ הדתי אני חבר בצוות שהקים נשיא המדינה במטרה לקדם שיתופי פעולה בין עיירות הפיתוח והקיבוצים הסמוכים להם. הפריפריה זועקת לכוחות שיצמצמו את הפער שבינה לבין המרכז, ואחד הרעיונות המובילים הוא הקמת גרעיני סטודנטים שיגורו בעיירות הפיתוח ותמורת מעורבות בפעילות הקהילתית יזכו בהנחות משמעותיות בשכר הלימוד באוניברסיטאות. קבוצות שונות, ואפילו שר מיוחד בממשלת ישראל, מקדמים חלוציות אחרת: ייהוד הגליל והנגב. הם פועלים לפיתוח תשתיות ולהעברת גרעינים של אוכלוסייה איכותית מן המרכז הנדל"ניסטי שבין חדרה וגדרה לשטחים הרחבים דלי האוכלוסין שבצפון ובדרום. חלוציות נוספת מודגמת לנו בימים אלה ע"י מתיישבי גוש קטיף, שלאחר שנעקרו מאדמתם הם שבים כקהילות מאורגנות להקים ישובים חקלאיים-שיתופיים בשומריה ובחלוצה. תנופה ערכית-חלוצית קיימת גם בקיבוץ הדתי ובישובים קהילתיים הקולטים עשרות משפחות המעוניינות בחיי קהילה עשירים ומתרחקים מהריצה המטורפת אחרי רמת חיים.
המשותף לכל העשייה החלוצית הזו היא העשייה המשותפת. ההליכה ביחד כגרעין, כקבוצה שבה אחד ועוד אחד זה הרבה יותר משניים. הדגם השיתופי-שיוויוני של הקיבוץ וויתר על הבלעדיות, והוא מאפשר היום רמות שונות של חיי קהילה, שבה מתקיימת שיחה מתמדת, עשייה חברתית-תורנית משותפת, דאגה לזולת וערבות הדדית.
כללו של דבר, מדינת ישראל זקוקה לחברי התנועה העולמית של בני עקיבא, שיעלו ארצה "לבנות ולהיבנות בה". המדינה זקוקה לאזרחים שטובת עם ישראל וארצו נמצאת כל הזמן לנגד עיניהם, והם מתיישבים בה מתוך נכונות לתרום ולהיתרם. הדרך הטובה ביותר להיענות לצורכי השעה ולהגשים את ערכי התנועה היא העשייה המשותפת, של קבוצה מגובשת הפועלת יחדיו כגרעין.
נחמיה רפל
מזכ"ל הקיבוץ הדתי
